פסק-דין בתיק ת"א 25073-11-10

בפני תביעה בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בתאונת דרכים.

התובע טוען כי נסע ברכב עם אשתו וילדיו כשהם חוזרים מבילוי. בסמוך לביתו עמד רכב שהפריע את התנועה ולידו עמדו אנשים. התובע העיר להם על אופן עמידת הרכב. אשתו, שהיתה הנהגת, המשיכה בנסיעה. התובע ביקש לרדת מהרכב על מנת לוודא מדוע אותם אנשים שעמדו ליד הרכב רדפו אחרי רכב משפחת התובע.  אשתו ביקשה ממנו שלא ירד אך הוא פתח את הדלת והוציא רגל ואז אשתו במקום לעצור לחצה על דוושת הבנזין, הרכב נסע קדימה ומשך את רגלו והוא נפצע. התובע הגיש איפוא תביעה לפי החוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים.

הנתבעת טענה שאין מדובר בתאונת דרכים. התובע לא נפגע באופן שתואר על ידו אלא נפגע תוך כדי ריצה או בדרך אחרת. לפיכך, אין מדובר בתביעה לפי חוק הפלת"ד ומכל מקום אין לחייבה בפיצוי כלשהו.

טענת הנתבעת לא נטענה בעלמא וללא סיבה. הטענה הועלתה משום שבתעודה הראשונה  הסמוכה לאירוע, תעודת הסהר האדום שפינה את התובע נכתב שהתובע נפגע במהלך ריצה.

כיוון שהצדדים חלקו בשאלה כיצד אירעה התאונה והאם היא מהווה תאונת דרכים נקבעו הוכחות לענין זה. מטעם התובע העידו התובע עצמו, אשתו, אחותו, שכן ואנשי עזרה הראשונה שהגיעו למקום.

התובע טען כי הוא חזר עם אשתו וילדיו מימית 2000 שם בילו במשך היום. התובע הבהיר כי התאונה אירעה בנסיבות המתוארות לעיל. היינו ירידה שלו מהרכב עם רגל אחת ונסיעה של הרכב בעקבות טעות של אשתו - הנהגת.

עדות נוספת מטעם התובע היתה עדותה של אשתו שהעידה על נסיבות התאונה בדומה לעדות התובע.

הנתבעת טוענת כי אין לקבל את גירסת  אשת התובע וזאת משום שנסיבות האירוע כפי שתוארו על ידה אינן סבירות.

לפי עדותה היא עצרה את הרכב לגמרי. בעוד רגלה לוחצת על דוושת העצירה (ברקס) בעלה הוריד את הרגל מהרכב ואז היא מורידה את הרגל מדוושה זו ולוחצת על דוושת הבנזין. לטענת הנתבעת אין לתת אמון בגירסה לא מובנת זו כאשר לא ברור מדוע הורמה הרגל מדוושת העצירה ומדוע נלחצה דוושת הבנזין.

עוד טוענת הנתבעת כי אשת התובע העידה שהיא התקשרה לדודה שעובד בצלב האדום ואמרה לו שישלח אמבולנס כי בעלה נפגע בתאונה ברדתו מהרכב. ואולם על אף שכך היא אמרה, לטענתה, לדודה, בתעודת צוות האמבולנס נכתב שהתובע נפל בעת ריצה. גם ענין זה מלמד על חוסר האמינות שיש לתת בגירסת התובע ואשתו.

עד נוסף מטעם התובע היה שכנו בשם אחמד ג'ת עד זה העיד כי הלך לטייל עם ילדיו, ראה את רכב התובע חולף על פניו ופתאום ראה את התובע זרוק על רצפה רגל אחת בתוך הרכב ורגל אחת מחוץ לרכב.

לטענת הנתבעת אין לקבל עדותו של עד זה מהנימוקים דלקמן:

ראשית,  העד עצמו העיד שלא ראה את הנפילה עצמה.

שנית, העדות לפיה רגל  אחת היתה ברכב ורגל אחת בחוץ הינה גירסה מתואמת שנטענה על ידי מספר עדים על אף שהם לא ראו כלל את התאונה. לטענת הנתבעת אין  לתת אמון בעדות מתואמת זו.  יש לציין בענין זה כי לטענת השכן הוא היה במרחק לא גדול מהרכב של התובע,   אך על אף שהתובע ואשתו העידו כאילו האנשים שעמדו ליד הרכב שחסם את דרכם רדפו אחריהם העיד עד זה כי לא ראה איש רודף אחרי רכב התובע.

עדות נוספת היתה של מנהל סניף הסהר האדום. עדותו למעשה אינה יכולה לשפוך אור על המחלוקת בתיק.   העד העיד במפורש שהוא לא יכול להעיד אם מדובר בתאונת דרכים אם לאו. לדבריו הוא תיקן בדוח האמבולנס את הרגל שנפגעה. לדבריו, הוא לא הסכים לתקן שמדובר בתאונת דרכים משום שהאנשים שהיו שם רק יכלו לאמר לו שהתובע היה ליד הרכב אך לא אמרו שמדובר בתאונה שאירעה עם הרכב.

עד נוסף מטעם התובע היה נהג צוות האמבולנס של הסהר האדום -הישאם אבו סביח- שכתב את הדוח הראשוני. עד זה העיד שראה את התובע מחוץ לרכב כשהגיע. את האינפורמציה למה שכתוב בדוח הוא קיבל מהתובע עצמו ואנשים נוספים שהיו בשטח. לדבריו, אנשים שהיו בשטח אמרו לו שחציו של התובע היה ברכב וחציו בחוץ ושאשתו לחצה על הגז. העד לא ידע לאמר מי אמר לו שהתובע נפל בעת ריצה - כפי שהוא עצמו כתב בדוח. לענין זה נתן העד הסבר כדלקמן:

מה שכתוב שבזמן ריצה זה כי הרכב נסע ורגל אחת היתה מחוץ לאוטו

אז כאילו שהוא רץ. זה מה שהבנתי"

 (עמ' 15 שורות 23-24).